פרות מתכת, בשר בקר מוקדם, שקיעות זריחה והכנת קלאסיקות: שיחה ארוכה ורחבה עם דיפלו

שום דבר לא הובטח דיפלו כשהכין את האלבום הראשון שלו, פלורידה , בחדר השינה שלו ב-2004.

לא שהקריירה שלו תתפוצץ בקרוב כשיפגש והפיק עבור M.I.A. , עם שיתוף הפעולה שלהם מ-2007 'מטוסי נייר' שהופך את שניהם לכוכבים. לא שהוא יעשה מהפכה בצליל לִרְקוֹד מוזיקה עם תלבושת הדאנסהול שלו מייג'ור לייזר , העבר את הסאונד של פופ מיינסטרים עם ג'סטין ביבר ו-Skrillex, שעון מה שהיו אז הגדולים ביותר של Spotify אי פעם מספרים זורמים , לזכות בשלושה גראמי, להיות אב לשלושה בנים או לעבוד עם כולם סנופ דוג ל מדונה . גם לא הובטחו אינספור ההופעות במקומות רחוקים של כדור הארץ, המטוסים הפרטיים, מגורי וגאס, עוקבים באינסטגרם קאלט או הבית הגדול במאליבו שבו, אחר הצהריים, דיפלו מתקשר לטלפון עם ברגל .

האירוע הוא דיפלו, יצא היום (4 במרץ) דרך המחתרת שלו קרקע גבוהה יותר תווית. זה האלבום האלקטרוני הראשון של דיפלו מזה 18 שנים, מאז שעשה את ההומאז' האדיסטי של Massive Attack פלורידה בעוד, הוא אומר, 'באמת עישנתי הרבה גראס והשתפרתי ולמדתי איך להפיק מוזיקה.'

למרות שה-DNA של שני האלבומים זהה מעצם היותו נוצר על ידי אותו אדם, תוך שימוש בכלים דומים, דיפלו - 14 רצועות של האוס אלגנטי, עמוק, צף, האוס הטכנולוגי וצלילים אחרים המשתרעים על תחום המחתרת של הסצנה האלקטרונית - רחוקים כל כך מה פלורידה כפי שמאליבו היא ממוליד פורט לודרדייל של דיפלו.

האמן יליד תומס ווסלי פנץ, בן 43, לא עשה את קבוצת השירים החדשה הזו מתוך מחשבה על אלבום, היום אמר שאלבומי ריקוד הם פשוט לא 'כל כך מגניבים' כי 'הם לא באמת עובדים מבחינה רעיונית'. (הוא גם מודה ש'העלינו שם את [סינגל 2019] 'On My Mind' כדי שיהיו לנו מספרים גדולים בשבוע הראשון, כי לשיר הזה יש כבר 200 מיליון סטרימים. אני לא יודע אם זה היה אמור להיות סוד , אבל זה כמו, ברור למה אנחנו עושים [את זה].') דיפלו נועד לתפקד, הוא אומר, יותר 'כמו האזנה למיקסטייפ, או כמו האזנה במועדון לילה'.

מאוכלס על ידי עמודי מחתרת כמו סת' טרוקסלר, דמיאן לזרוס, אמטראק, אלונה, TSHA וג'ונגל, האמן - זריז עם המיינסטרים כפי שהוא עם המחתרת - מקווה שהאלבום יתפקד גם כפריימר למאזיני דאנס חדשים להכיר את עצמם. הצלילים והכוכבים הרבים של הסצנה.

כאן הוא מדבר על חציית עולמות מוזיקליים, הסט הטוב ביותר שהוא ניגן אי פעם, הבעיות המשפטיות האחרונות שלו, אהבתו לאביצ'י - ולמה, אחרי עשור של מיינסטרים EDM פסוקים מוזיקת ​​דאנס מחתרתית, 'בסופו של דבר, המחתרת ניצחה'.

ברור שמחול הוא ז'אנר המונע על ידי סינגלים; למה בכלל לקבץ את כל השירים האלה ביחד כאלבום?

כי דבר אחד אני עושה שאף דיג'יי לא עושה - אני באמת מבין בכתיבת שירים, אני חושב. לנגן תקליטי ריקוד זה כנראה הדבר הכי משתלם בקריירה שלי כשאני דיג'יי, אבל אני מפיק כבר 15 שנה. הפקתי כל כך הרבה תקליטים. כשנפגשתי מיגל זה היה עם סַדרָן , והייתי מפיק R&B. זה היה לפני חיים אחרים לגמרי, כמו לפני 12 שנים. היו לי חבורה של תקליטי זהב שהיו R&B. רק ככה התחלתי.

אני יודע שאני כותב ומסדר תקליטים כנראה יותר טוב ממה שאני יודע להפיק כמו, טכנו או משהו כזה. כתבתי כמה מהתקליטים האלה כמו, 'שנה את הקצב ל-120, בואו נעשה תקליטים שאפשר לרקוד.' אני מכין תקליט עם 60 BPM ואז הופך אותו... אז הכנתי חבורה של תקליטים שהיו שירי פופ, ואז הלבשתי אותם לתקליטי דאנס. זה אולי קל יותר להאזין כאלבום, לעומת 10 שירי האוס ישר שהם ממש כמו רעשים לאנשים.

האם ההתרחבות של הלייבל Higher Ground שלך במהלך השנים האחרונות יצרה הזדמנויות במחוזות של מוזיקת ​​דאנס שלא היית פעיל בהם בעבר? למשל, ראיתי שאתה הוזמן ביום האפס של דמיאן לזרוס בישראל , וששיחקת את אותה מסיבה בטולום בינואר האחרון. דברים כאלה, תקן אותי אם אני טועה, מרגיש לך די חדש. עם Higher Ground, האם אתה עובד בתחומי ריקוד שלא היית נוכח בהם קודם לכן?

האלבום הראשון שעשינו עם Higher Ground היה אלבום של Damian Lazarus. נסעתי לטולום ב-2019, רק כטיול. כמו, 'מה קורה כאן?' הלכתי למסיבה של דמיאן וקיבלתי את המספר שלו ושלחתי לו הודעה, וממש היה לי את המספר שלו מלפני 15 שנה. כי כולנו, התקליטנים, כולנו חברים. אנחנו DJ'd Fabric, כולנו הכרנו את Switch, כולנו באנו מהסצנה האחת הזו של מוזיקת ​​האוס . כולנו, כמו עץ, הלכנו לכל מקום. הלכתי ועשיתי מוזיקת ​​פופ. דמיאן הלך והתחיל לעשות את הדבר המטורף הזה בבית המדבר. כל כך התרגשתי ממה שהוא עושה, מכל המסיבות השונות האלה ואיך זה נשמע, לא הבנתי שכולנו כבר מכירים אחד את השני. פשוט איבדתי קשר עם הסצנה הזו.

אני חושב שהאלבום שלי, אם שום דבר אחר, הוא שפה של הגיוון של מוזיקת ​​הריקודים. יש לי כמו, TSHA שם שמשמיע צליל מדהים בבריטניה. יש לי את דמיאן שם עם ג'ונגל, שהם כמו להקת רוק. אני מנסה ליצור את כל התקליטים האלה עם אנשים שונים שאחרת לא היית מצפה להם. יש לי את Rampa מ-Kinemusic שם שעוזר לי להפיק שיר איתו ליאון ברידג'ס . יש לי ליל יאכטי על שיא בית טכנולוגיה. זה מראה שעם מוזיקת ​​ריקודים, אין לזה חוקים.

הזכרת את המלחמה בין המחתרת למיינסטרים. איפה השיחה הזאת קיימת כרגע? האם עדיין יש מלחמה?

לא, לא. אין. ובסוף המחתרת ניצחה. יש לך מסיבות כמו CircoLoco בכל רחבי אמריקה, והם מוכרים כרטיסים. אני לא מתכוון לנקוב בשמות של דיג'יי EDM, אבל החבר'ה האלה כולם רודפים אחרי דיג'יי דיפ האוס עכשיו. תכונת הדיג'יי ברדיו כבר לא משהו. אתה לא הולך רק לגרום לאמן לתת לך שיר.

אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל אתה שם כוכב פופ גדול ודי ג'יי גדול ביחד ושם מיליון דולר מאחורי זה, וזה לא הולך לשום מקום. אתה יכול להגיד שהלב לא נמצא ברשומות האלה. שם סוג של מוזיקת ​​הריקוד מתה. כשיש לך דיג'ייז ענק ותכונות ענק והם לא מתחברים לאנשים, כי אתה לא יכול לקנות את זה. אתה פשוט צריך לעשות תקליטים נהדרים.

איפה מגיעים שיאים מעולים עכשיו?

החבר'ה של המחתרת עשו תקליטים נהדרים. הם עשו קלאסיקות. היציאה מהסצנה בימים אלו היא יסודות, אני מנגן את הרמיקס 'מה לעשות' של גיא גרבר, התקליט הזה קלאסי בסצנה הזו. או ' מחרוזות של חיים ' מאת סול סנטרל. כלומר, אפילו סילק סיטי, אני מרגיש שעשינו קלאסיקה עם 'חשמל'. עבדתי קשה על התקליט הזה. גנבתי מארק רונסו n's swag ככותב שירים חולה ונתתי לו כאילו, הגישה. כשאני משתף פעולה עם אנשים, אני מנסה לספוג את האנרגיה שלהם. או [Jack Ü], הקונספט שלי עם Skrillex, הוא כנראה המפיק הטוב ביותר של מוזיקה אלקטרונית שפגשתי אותו בחיי. הוא יכול להפוך כל דבר לכל דבר בתנאים שלו, הבחור הוא המאסטר. אני כל כך בר מזל לשתף פעולה עם החבר'ה האלה.

מוזיקת ​​ריקודים עשויה להיראות חד פעמית לכמה אנשים שלא יודעים עליה, אבל יש קלאסיקות, ויש לב טוב וכתיבת שירים בתקליטים האלה. ואני רוצה להיות חלק מהעולם הרחב הזה. אני רוצה לעשות קלאסיקות.